החלטה בתיק רת"ק 49627-01-12

1.   המבקש שימש כמנכ"ל חברת "מ.א.ל.ו.ן הנדסה ייזום ובניה בע"מ" (להלן: "החברה") והיה בעלים של 50% ממניותיה, בעת שהתקשרה עם דיירי בניין ברחוב כנרת 45 באשדוד, וביניהם בעלה של המשיבה, בהסכם לשיפוץ מעטפת ביתם (הסכם מיום 03/08/09). בתאריך 19/11/09 נתנה המשיבה למבקש סך של 2,500 ש"ח עבור השיפוץ, אולם אין חולק, כי החברה נקלעה לקשיים והשיפוץ לא בוצע. המשיבה תבעה את החזר הסכום האמור בתוספת הוצאות בסך 1,000 ש"ח בביהמ"ש לתביעות קטנות באשדוד, ואילו המבקש טען להעדר יריבות עם המשיבה, שכן ההסכם נערך עם בעלה, ולהעדר יריבות עמו, שכן ההתקשרות הייתה עם החברה ולא עמו אישית.

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו מטעמם, קיבל את התביעה באופן חלקי. בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה, לפיה מסרה את הכסף אישית למבקש וכי הוא אף התחייב, אישית, כשהעבודה לא בוצעה, להשיב לה את הכסף ששילמה. יחד עם זאת, וחרף ממצא עובדתי זה שקבע, מצא ביהמ"ש לנכון לחייב את המבקש בהחזר של מחצית מהסכום ששולם על ידי המשיבה בלבד (1,250 ש"ח מתוך סך של 2,500 ש"ח), מאחר והינו בעלים של  50% ממניות החברה. בנוסף, חייב ביהמ"ש את המבקש בהוצאותיה של המשיבה בסך של 150 ש"ח.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה נשוא החלטתי זו.

2.      בבקשתו, שב המבקש וטען כי לא היה מקום לחייבו אישית בחיובי החברה, שכן אך פעל כנציגה; לא הייתה לו כל נגיעה לכספי החברה; לא חייב אישית בכשלי החברה; וכי כלל לא הייתה כל יריבות בינו לבין המשיבה או בין החברה למשיבה. עוד טען, כי ביהמ"ש שגה עת קבע, כי המבקש התחייב באופן אישי להשבת הכספים, שכן אמירה שכזו מעולם לא נטענה על ידי המבקשת וכי המדובר בטעות עובדתית קשה; כי ביהמ"ש לא בחן את אחריותה של החברה ולא נתן לגביה כל הכרעה; וכי הכרעתו של ביהמ"ש תגרור גל של תביעות אישיות כנגד המבקש בגין מחדליה של החברה, דבר אשר ירוקן את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ויגרום לעיוות דין חמור.

3.      בתגובה לבקשה, חזרה המשיבה על טענותיה כפי שהעלתה אותן בפני בית משפט קמא וטענה, כי היא זו ששילמה בפועל למבקש את סכום העיסקה בגובה של 2,500 ש"ח, כאשר לא קיבלה כל תמורה ו/או קבלה; כי המבקש חתם על נספח להסכם; וכי הוא זה אשר הבטיח לה להחזיר את הסכום, משלא בוצעה העבודה. משכך, אף ביקשה לחייב את המבקש במלוא סכום התביעה (3,500 ש"ח).

4.      מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, וקבע שיטת דיון יעילה ומהירה המסייעת לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. כך, צומצמו הדרישות הפורמאליות ונקבעו הליכים פשוטים מאלה המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64 לחוק).

         הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

5.      ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים וקבע, כממצא עובדתי, כי הוא מקבל את גרסת המשיבה, וגם אם הסכום ששולם על ידה שולם לטובת החברה, הרי שהמבקש התחייב אישית כלפיה, להחזיר לה את החוב. במסקנה עובדתית זו, שנקבעה לאחר שביהמ"ש שמע את העדים והתרשם מעדותם, אין כל מקום להתערב. ולכן, אין גם כל מקום להתערב במסקנה, כי המבקש קיבל על עצמו לעמוד בחיובי החברה, בהתחייבות נפרדת ומאוחרת להסכמים שהחברה חתמה עם בעלה של המשיבה.

אולם, נכונה טענת הצדדים, כי ממסקנה זו נכון היה לגזור את המסקנה המשפטית, ולפיה - היה מקום לחיייב את המבקש במלוא סכום התובענה. אלא, שהיות ולא הוגשה תביעה שכנגד מטעם המשיבה, לא ניתן לפסוק לזכותה את יתרת החוב שהמבקש לא חוייב בה על ידי ביהמ"ש קמא.

         עוד יש ממש בטענת המבקש, ולפיה ביהמ"ש לא התייחס בפסק דינו לחיוביה של החברה, חיובים נפרדים לחיוב שלו, ונדמה כי העניין נשתכח ממנו. אולם, גם בעניין זה, משבקשת רשות הערעור לא כוללת בתוכה את החברה, לא כמשיבה ובוודאי לא כמבקשת, לא ניתן לתקן פגם זה.

6.      מהאמור לעיל, אין לי אלא לדחות את הבקשה.

המבקש ישא בהוצאותיה של המשיבה בסך 3,000 ש"ח, וסכום זה ישולם לה מהעירבון שהפקיד. פירות העירבון, אם יש כאלה, יוחזרו למבקש.

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  ג' באב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.